אז נהייתי אמא
וואו, איזו תקופה.. 10 חודשים אחרי הלידה, כמה שינויים בזמן כל כך קצר.
להיות בהיריון, ללדת, לגדל את הילד שלי ולראות כל יום איך הוא מגלה את העולם, את עצמו, אותי, את אבא שלו, את המגירות והארונות במטבח.. זה פשוט לצפות מקרוב בפלא הבריאה, שידור חי של נשיונל גאוגרפיק.
כמה מדהים הוא גוף האדם, כמה אפשר לתקשר בלי מילים, וכמה מקום יש לאהבה בלב שלנו.
לחוות התפתחות וגדילה של תינוק, היא גם הזדמנות נפלאה להבין יותר טוב את הרפואה הסינית. שיתפתי כאן בעבר על החוויה שלי מתחילת לימודי הרפואה הסינית, איך היכרות עם תורת חמשת האלמנטים- עץ, אש, מים, אדמה ומתכת, איפשרה לי לראות ולהבין את העולם בצורה שונה. לראות את התנועה שקיימת בטבע ובכל דבר שהוא חלק מהקוסמוס שלנו.
אז הנה כמה דוגמאות מעניינות מההיריון וחופשת הלידה - בסקירת המערכות הראשונה שעשיתי, בשבוע 12 להיריון, הרופאה עברה על איברי הבטן והראתה לי כמה הכליות של העובר שלי גדולות. היא הסבירה שבשלב הזה הכליות תופסות חלק גדול מהבטן, ולאט לאט שאר האיברים גדלים והפרופורציות של איברי הבטן משתנות לכאלו של אדם בוגר. ישר חייכתי, הרי זה בדיוק מה שאני מכירה מהרפואה הסינית- הכליות הן הבסיס האנרגטי של הגוף, שורש היין והיאנג, ביניהן נמצאת "אש החיים" שמספקת את החום לתהליכי הגוף השונים (כמו האש של הגז בבישול) ורק לאחר שהן מתמלאות ומתחזקות, הן מספקות את הכח להתפתחויות פיזיולוגיות אחרות בגוף.
מכירים את החום הנעים והרך שבוקע תמיד מהראש של תינוקות? ממכר נכון? אז זה אותו היאנג שמדברים עליו- יין ויאנג- הם הכוחות הבסיסיים לחיים- אנרגיות מנוגדות שמפרות אחת את השניה, אין משמעות ליין בלי היאנג ולהיפך. היין הוא החומר, הצורה של הדברים, והיאנג נותן את התנועה, מפיח חיים וחום בחומר. יין הוא לילה, קור, נמצא במעמקים, ובהתאמה- יאנג הוא יום, חום, נמצא בחיצון- למעלה. ילדים מטבעם מבטאים הרבה יאנג, חום, ותנועה. ה ר ב ה תנועה. הראש הוא החלק הכי יאנגי בגוף, והיאנג הזה הוא בדיוק החום הנעים שמרגישים פיזית בראש של תינוק. ודוגמא אחרונה שתמיד מעוררת קנאה- איך ילד יכול בשניה אחת לבכות ולצרוח כי הרגע נפל / נעלב / השתעמם, ובשניה שאחריה להתגלגל מצחוק ובכלל לשכוח שלפני שניה כל עולמו חרב עליו? היכולת לזוז בין הרגשות השונים ולא להתקע, זאת האיכות של העץ, שמאפיינת כל כך ילדים (וכל יצור וצמח בתחילת דרכו). כמו עץ במבוק גמיש שנע עם הרוח, וחוזר למרכז השקט שלו כשמשב הרוח חולף ; לא סתם הומצא המונח - מצבי רוח. הרגשות הם כמו רוח שחודרת לנפש שלנו, מטלטלת לפה או לשם, ויוצאת. אצל ילדים החזרה למרכז ולרוגע מהירה וחלקה יותר, בעוד שאנחנו המבוגרים, כבר לא כ"כ גמישים כמו הבמבוק, נתקעים ברגש מסוים וכבר נהיים שבירים ברוח.
יש עוד הרבה דוגמאות, כי ילדים הם רכים, ישירים ועדיין לא מכוסים במסיכות- מה שמאפשר לראות פשוט את מה שיש. וזו הרפואה הסינית. מה שקיים בטבע. אז תודה לרני, הבן שלי, שבזכותו אני מבינה יותר טוב רפואה סינית :) ובהזדמנות זו אני מתרגשת לבשר שחזרתי לטפל, ואני מאושרת שזה המקצוע שבחרתי!
- יעל
